עידן הראלבראיון לאתר דתי און ליין מספר הרב ישועה רטבי על הבית בו גדל לאב עיוור:"חדור באהבת הארץ", תרומת הכליה לבנו:"זכיתי", על עולם הדיינות הממלא את עולמו:"זו השליחות שלי" ועל הסיבה למחלוקות הקיימות בהלכה היהודית:"רצון להגיע לצדק".
הרב ישועה רטבי: "סיפור על תקומה יהודית"
הרב ישועה רטבי נולד בקרית משה בירושלים. הוריו עלו בצעירותם לארץ, כשהם חדורי אידאולוגיה ואהבת הארץ. אביו הרב מימון רטבי הינו עיוור מלידה, למד בישיבת מרכז הרב, ומזה 30 שנה בישיבת המקובלים נהר שלום.
הרב רטבי מספר שכילדים הם התנהלו בצורה הכי טבעית שיש. ובכלל לא הרגישו שאביהם עיוור, "היינו גאים בו מאוד וגדלנו בתודעה בריאה ושלמה.
אמא שלנו – שהיא צדיקה אמיתית, אשת חסד מופלאה בפני עצמה . תמיד שידרה לנו והאמינה בזה בכל לב, שהיא זכתה להתחתן עם אבא שלנו, ועד היום היא מעריצה אותו".
במשך כל השנים אביו היה המפרנס העיקרי בבית ולא הסכים לקבל קצבת נכות מביטוח לאומי. זאת למרות שהיה זכאי לכך. הוא לימד תלמידים לבגרות בצרפתית, ועבד כמתורגמן לספרי קודש בעזרת טכנולוגיה מתקדמת.
"כעיוור אני לא רואה מה צבע הכיפה, אני מרגיש את הנשמה ואת הלב. זה הבסיס עליו התחנכנו'".
המטען הגדול שקיבל מהוריו מלווה אותו, ומהווה חלק בלתי נפרד מאישיותו.: "אבא תמיד לימד אותנו להסתכל מעבר למה שרואים בחוץ. הרבה פעמים שמענו ממנו שגם אם הייתה לו אפשרות לראות, לא בטוח שהיה בוחר בכך, כי אז היה מאבד את הראייה הפנימית והאמיתית שיש לו. הוא היה אומר לנו: 'כעיוור אני לא רואה מה צבע הכיפה, אני מרגיש את הנשמה ואת הלב. זה הבסיס עליו התחנכנו'".
הרב רטבי למד בישיבה של הרב סבתו במצפה יריחו מגיל שלוש עשרה. היום הוא נשוי ואב לשבעה ומתגורר בישוב מצפה יריחו. אשתו מורה באולפנת צביה במעלה אדומים והוא ר"מ מחנך בישיבה של הרב סבתו.
הרב רטבי משמש כדיין בבית דין ארץ חמדה גזית ובאיגוד בתי הדין במצפה יריחו, וכן אחראי על בית הדין שליד ישיבת מצפה יריחו.
במהלך השנים ענה לאלפי שאלות שהגיעו דרך אתר האינטרנט והמייל של הישיבה וכתב שישה ספרי פסקי דין ומאמרים. מעניין לציין כי אלפי עמודי סיכום שסיכם, על החומר בו נבחנים הדיינים, מסתובבים במספר כוללים ברחבי הארץ ומשמשים את הלומדים לדיינות.
בפגישה בבית המדרש עמוס הספרים לעייפה פגשנו את הרב רטבי לראיון מרתק מעולם הדיינות. פתחנו בשאלה המתבקשת איך ומדוע הגיע לדיינות.
"אני מאוד אוהב לדון ולכתוב פסקי דין. הזמן הטוב ביותר שלי במהלך היום. זה הזמן שבו אני כותב פסק דין. אני מרגיש שזו השליחות שלי, ורואה ערך עליון בתחייתו של חושן המשפט הלכה למעשה. אני מאמין בעשיית צדק מתוך הקשבה, נתינת מקום לכל הצדדים, והבנת הקושי והכאב שעומד מאחורי האדם שבא בשערי בית הדין. מורי ורבי הרב סבתו, מדבר הרבה על השאיפה לצדק יושר ואמת, כאשר התורה סובבת סביב ציר הטוב והצדק, ואין מקום טוב יותר לעשיית צדק ומשפט מאשר בית הדין".
אלו תכונות אתה חושב שצריכות להיות לדיין?
"תראה, יתרו כבר הציע למשה רבינו לקחת דיינים יראי שמים, אנשי אמת, אנשי חיל ושונאי בצע. לפי חלק מהפוסקים, אנשי חיל אלו דיינים שיש להם יכולת הכרעה. אני אומר לאברכים הצעירים, מי שלא יודע להכריע ולקבל החלטות קשות – שלא יהיה דיין. כמובן הכל בתוך המסגרת ההלכתית, צריך לעבוד ולחפש בדברי הפוסקים, צריך לבדוק את כל האפשרויות בתוך המסגרת ההלכתית כפי מסורת רבותינו, אבל אפשר בתוך המסגרת ההלכתית לתת סעד למי שזקוק או זקוקה לסעד. יש לילות שבהם אני לא ישן, עד למציאת הפתרון ההלכתי המתאים".
"שקיפות מלאה בבתי הדין"
מהי תגובתך למי שאומר שלא כדאי ללכת לבית דין, כי בבית דין אין סדרי דין מחייבים, ולא ניתן לדעת מראש מה תהיה התוצאה?
"בבתי דין שאני זוכה להיות דיין בהם, יש סדרי דין ברורים. אני חייב להגיד שבאופן אישי אני מאוד אוהב סדרי דין. תקנון בית הדין ופסקי הדין מפורסמים באתרי האינטרנט, כך שיש שקיפות מלאה, ויכולת לדעת מראש מה הכיוון של בית הדין בנושאים המרכזיים".
עד כמה שאני יודע, עורכי דין לא ממליצים ללכת לבתי דין.
"תתפלא אבל זה לא נכון. הייתי שותף לוועדה מטעם איגוד בתי הדין, שישבה יחד עם פורום בתי דין לממונות מטעם לשכת עורכי הדין, ולאחר מספר ישיבות הגענו בסייעתא דשמיא להסכמה על קביעת נהלים וסדרי דין, ובעקבותיהם לשכת עורכי הדין יצאה עם המלצה לקיום הליכים משפטיים בבתי דין של האיגוד ושל ארץ חמדה".
התחושה היא, שעל כל הלכה יש מחלוקת בין הרבנים, לעומת בתי משפט שבה פסיקת בית משפט העליון מחייבת את כל בתי המשפט?
"תלמידים שלי הרבה פעמים שואלים: למה יש כל כך הרבה מחלוקות בהלכה? והתשובה שלי היא, שזה מגיע מהרצון להגיע לצדק, מהחתירה לאמת. בתקופת הנביאים הייתה אמת אחת: דבר ה' שנאמר לנביאים, ותלמיד חכם שחולק על כך נקרא זקן ממרא, אך לאחר שהופסקה הנבואה והחלה תקופת החוכמה – כל רב מברר ומדייק את האמת כפי שהוא מבין אותה. יורדים לרזולוציות עמוקות יותר. קצות החושן סבור שההגדרה ההלכתית היא מסוימת, והנתיבות מדייק בצורה שונה ומגיע לנפקות אחרת. דיין לא פוסק רק בגלל תקדים משפטי אם הוא לא מאמין שהתקדים הוא הצדק שמתחבר למקרה הספציפי שבו הוא דן. מאידך, כן חשוב שיהיו סדרי דין אחידים שיקבעו את המסגרת ההלכתית ויחייבו את כלל הדיינים, בתוך המסגרת יש מספיק מרחב לשיקול דעת לדיין, אך הוא לא יוכל לפרוץ את המסגרת ללא קבלת אישור מערכאה שמעליו".
הרב ישועה רטבי:"הפשרה היא הצדק"
יש תחושה שבתי דין תמיד דוחפים להגיע לפשרה, ויש בכך חוסר צדק?
"יש מקרים שבהם הפשרה היא הצדק. היום אולי יקראו לפשרה בשם גישור. גם בתי משפט ממליצים על הליך גישור שעשוי למנוע הרבה עוגמת נפש לשני הצדדים. הטענה שמוצבת בשאלה איננה נכונה, הרב קאלישר בספרו מאזניים למשפט כותב בצורה ברורה, שאין לעשות פשרה אם הפשרה מובילה לאי צדק, פשרה שיש בה עוול מוסרי איננה פשרה נכונה. אבל מאידך יש מקרים שבהם לא ניתן לחייב על פי דין, ויש מקום לחייב לפי כללי הפשרה, שלא נגיע למצב האמור בגמ', שלא חרבה ירושלים אלא מפני שהעמידו דבריהם על דין תורה".
האם תוכל לתת דוגמא?
"כן בוודאי. הגיעו אלינו אמא ובת ששילמו כמעט עשרת אלפים שקלים על טיפול קוסמטי. המכון הבטיח להגיע לתוצאה מסוימת, אבל המצב נעשה גרוע יותר לאחר הטיפול. ההבטחה לשיפור נעשתה בעל פה ולא היה הסכם כתוב. אם היינו פוסקים לפי דין, הרי ידוע לכולם הכלל היסודי בדיני ממונות, שהמוציא מחברו עליו הראייה, ולא בטוח שהתובעות עמדו בנטל ההוכחה הנדרש, ולכן התוצאה שהגענו אליה בפשרה מוסכמת היא התוצאה הטובה ביותר עבור התובעות. הרב קוק בסימן הראשון שלו בספרו אורח משפט כותב שאם פסק הדין הוא נגד היושר השכלי – יש לבצע פשרה. כלומר יש להפעיל שיקול דעת ולפסוק בפשרה לפי השכל הישר".
"לפעמים יש לנו ספק מה הייתה המציאות, ואז גם אנו עושים פשרה. הגיע אלינו מקרה באדם שהזמין מאומן מעשה אומנות בשווי של 70,000 ש"ח. העבודה של האומן נמשכה כמעט עשר שנים, ואחת לכמה חודשים המזמין היה מגיע לביתו של האומן ומשלם לו במזומן סכום מסוים. לאחר עשר שנים האומן כמעט סיים את עבודתו, וקצת לפני סיום העבודה – האומן נפטר.
כעת מגיע מזמין העבודה וטוען שהוא שילם כמעט את כל הסכום ומבקש לקבל את מעשה האומנות, אבל היורשות טענו: מי אמר ששילמת את כל הסכום לאבינו? במקרה כזה יש כללים וניתן כמובן להגיע לפסק דין, אבל תוצאת הפשרה שהצדדים הסכימו עליה – הייתה תוצאה הרבה יותר טובה עבור כולם. כמובן שלא נכריח לקבל פשרה, ואם צד יתעקש לקבל פסק דין – נכתוב פסק דין".
"סיפור נוסף: הגיעה אלינו תביעה על טרמפיסט שפתח את דלת הרכב מהצד של הכביש, והשאיר אותה פתוחה. לאחר כמה זמן הגיע רכב אחר שפגע בדלת הפתוחה, ונגרם נזק גם לדלת וגם לרכב שני. כעת אם נפסוק לפי הדין, אז יתכן לומר שפותח הדלת לא הזיק בצורה ישירה, אלא רק הכין את הנזק, הכנת הנזק נחשבת בהלכה לגרמא כלומר לנזק עקיף שאין עליו חיוב.
בנוסף, הדלת נחשבת לנזק בור, כלומר המעמיד תקלה ברשות הרבים – חייב משום בור, אך לא ניתן לחייב על נזקי רכוש מדין בור. אבל הגרז"נ גולדברג שהוא מגדולי הדיינים חידש, שניתן לחייב במסגרת הפשרה, כדי שלא יהיה למזיק חיוב בידי שמים. באופן כללי, הגישה שלי היא, שיש לחייב בנזקי גרמא או במניעת רווח – כאשר מדובר ברשלנות, ולבסס את החיוב על חידושו של הגרז"נ גולדברג".
לקראת סיום, אנו שואלים אותו על מאמר שכתב בנושא תרומת כליה. במאמר הרב מביא רקע כללי על תרומת כליה, ומפרט את שיטות הפוסקים בנושא ואת המקורות הרבים בשבח מעשה נאצל זה.:
" אכן, נושא זה קרוב לליבי. לפני מספר שנים זכיתי בסייעתא דשמיא לתרום כליה לבני האהוב נתנאל, כך שאני מכיר את הנושא גם מהצד של המושתל וגם מהצד של התורם. תרומת כליה נחשבת למעשה חסד ברמה הגבוהה ביותר האפשרית, והלוואי והמאמר הזה חיזק ולו אדם אחד לתרום והיה זה שכרי".
