יעקב ועשו דרך הפריזמה של נזיד העדשים / מרדכי אפרתי

יעקב ועשו דרך הפריזמה של נזיד העדשים / מרדכי אפרתי

 

 שתי דמויות חדשות מופיעות בפרשתנו והן יעקב ועשו.

 

 למעשה יעקב הוא האנטיתזה של עשו וניתן להבחין בהבדלים רבים בין האישיות  של יעקב לדמותו של עשו אבל  דומה שאת ההבדל הגדול בניהם נוכל למצוא דווקא  בעדשים שבישל יעקב בימי  האבל על פטירת אברהם.

 

יעקב מבשל עדשים , העדשה היא עגולה ולדבר עגול אין סוף ואין גם התחלה .

 

יעקב למעשה אומר בזאת שלחיים אין סוף, אמנם אברהם נפטר אבל זה לא סופו של אברהם, יש המשך לאברהם והוא קיים וחי במציאות אחרת, גופו נגמר אבל מהותו ממשיכה לחיות ומתגלגלת כמו העדשה העגולה שאין לעיגול שבה סוף.

 

יעקב רוצה להיקבר בחברון ולא בכדי כיוון שהעיר חברון והמערה אשר בה שתי קומות מחברת בין שתי הקומות של המציאות, העולם הזה והעולם הבא והיא למעשה אומרת “הכל עגול כמו העדשה” אין סוף אלא יש המשך אבל בקומה אחרת במציאות גבוהה יותר.  (זו הסיבה לדברי שלמה שאמר “טוב ללכת אל בית האבל מללכת אל בית המשתה” כיוון שההליכה אל בית האבל מעמיקה את החיים וממחישה שיש חיים אינסופיים גם לאחר המוות והיא אינה מיאשת).

 

 מאידך , עשו רואה את העדשים מתחנן לאוכלם ואומר “הנה אנכי הולך למות”. איך ילד בן 15 (גילו של עשו באותו מעמד) מדבר על מוות ועל חידלון כאשר כל החיים עומדים לפניו?

 

עשו נקרא עשו כיון שהוא  נולד “עשוי” – כל גופו שערות כמו אדם מבוגר , דהיינו “הכל עשוי, הכל גמור, אין לאן לשאוף ולהתקדם בחיים” הוא למעשה טוען שהחיים מתחילים בעוה”ז וגם נגמרים כאן, כולם מתים בסוף ונגמרים ואם כן, למה לטרוח עבור הבכורה. 

 

מאידך יעקב אוחז ב “עקב עשו” ובכך הוא אומר יש תמיד לאן לשאוף ולאן להתקדם, יש מסלול ארוך מאוד מהעקב לראש דהיינו לא הכל גמור, לא הכל מוכתב, אלא יש אפשרות של התקדמות לינארית בחיים .

 

בעוד שמשה , למרות היותו בן  120, לא כהתה עינו ולא נס ליחו והוא בשיא כוחותיו, עשו כבר “עייף” מהחיים (ויבוא מן השדה והוא עייף) והוא רק בן חמש עשרה שנים.

 

יעקב רואה בעדשה וממילא בחיים אין סופיות ואילו עשו רואה בעדשה (ובנמשל שלה : בחיים) רק את החיצוניות שלה , רק את הצבע האדום רק את הצד הגשמי המוגבל שיש לו סוף.

 

עשו רואה רק אדום, רק צבע של דם – צבע של החיים הגשמיים בעוה”ז ואילו יעקב יודע שהאדום הזה הוא אין סופי, הוא מתגלגל ומחליף צבע, מחליף מציאות אחת באחרת אבל כל הזמן חי וקיים ויש כל הזמן לאן לשאוף ולאן להגיע כיון שיש באדם  ניצוץ אלוקי, נשמה, אינסופית.

 

 

 

Scroll To Top