התורה קוראת לארץ ישראל “הארץ הטובה” . מה כל כך טוב בארץ ישראל ?

 “כי ד’ א-לוקיך מביאך אל ארץ טובה”  / מרדכי אפרתי   (פורסם ב “גל גפן” )

התורה קוראת לארץ ישראל “הארץ הטובה” .

מה כל כך טוב בארץ ישראל ?

אם נאמר שהיא טובה בגלל שהיא “ארץ חיטה ושעורה וגפן ותאנה ורימון ,,,זית שמן ודבש” הרי שבהרבה ארצות בעולם אפשר למצוא פירות כאלו ואפילו אחרים גדולים יותר ועסיסיים יותר. אם נאמר שהיא טובה בגלל שהיא “ארץ אשר אבניה ברזל ומהרריה תחצוב נחושת”  הרי שבהרבה ארצות בעולם ניתן למצוא מחצבים כאלו ואחרים כמו נפט יהלומים ובכמויות הרבה יותר גדולות ממה שניתן למצוא בארץ ישראל .

בנוסף לכך התורה משווה בין ארץ ישראל למצרים.

על מצרים נאמר “והשקית ברגלך כגן הירק” ואילו על ארץ ישראל  נאמר “למטר השמים תשתה מים”, כלומר במצרים יש מאגר מים עצום והוא הנילוס. כדי להשקות את השדה מותחים תעלה (וכיום צינור) מהנילוס לשדה וסותמים אותה באבן וכאשר רוצים להשקות מזיזים את האבן ברגל (והשקית ברגלך) ואז המים זורמים לשדה ומשקים אותה. מאידך בארץ ישראל “למטר השמים תשתה מים” כלומר אין מאגר מים בלתי נידלה אלא אנו תלויים בגשם. אם יש גשם יש השקיה ויש יבול ואם אין גשם הכל שמם ויבש ואם כן במבטח שיטחי ראשוני ארץ מצרים עדיפה על ארץ ישראל והיכן “הארץ הטובה” שהתורה מדברת עליה ?

אם נוסיף על כל זה את המצב הביטחוני הרי שהשאלה מתעצמת ועולה כיון שבחו”ל אין כמעט מלחמות ופיגועים וצעירים לא נהרגים בהיקף כזה כפי שקורה לדאבונינו במלחמות ישראל  ב “צוק איתן” ושאר המבצעים.

מסתבר שהטוב המיוחד של ארץ ישראל אינו הפירות והיבול ולא המחצבים והחיים הקלים והנהנתניים אלא הטוב של ארץ ישראל הוא שרק בה ובאמצעותה יש לנו קשר מתמיד לבורא העולם. במצרים (בזמן התורה) ובחו”ל יש שפע, קל יותר להתפרנס, החיים קלים , אין מתח ביטחוני אבל דבר אחד חסר והוא הקשר עם אלוקים. המציאות הגשמית והחומרנית בחו”ל מסתירה את האלוקות והאדם לא פונה לאלוקים כל כך כיון שיש לו הכל .

מאידך המציאות בארץ ישראל קשה יותר, הפרנסה קשה יותר, יש תלות בגשם, בעיות ביטחוניות, אבל כל זה מביא את האדם להיות יותר בקשר עם אלוקים, יותר לפנות אליו, יותר לבקש ממנו,  ואם כן,  מה עדיף שפע אבל בלי קשר חזק לאלוקים או קצת פחות גשמיות אבל קשר מתמיד יומיומי עם אלוקים ?

רק בארץ ישראל אפשר להגיע לקדושה דרך המציאות הגשמית.

 

Scroll To Top